רקע

אנשי הקיבוצים והמושבים בפריפריה מוצאים עצמם, מזה יותר מעשור בחזית קשה בתחום התעסוקה: הם מתגוררים באזורי הפריפריה מוכי אבטלה; הם אינם זכאים לדמי אבטלה; בגלל בעיות חוקיות והיסטוריות הם מנותקים מחלק גדול מהשירותים שהמדינה מספקת; העבר התעסוקתי שלהם אינו מתאים לצרכי שוק העבודה; אמצעי התחבורה מוגבלים ועוד. יותר ויותר תושבים מהמגזר הכפרי נמצאים כיום במצב תעסוקתי קשה, ללא פתרונות הן מה"שוק" והן משירותי המדינה.
 
גם המערכת החברתית–קהילתית לא תומכת במחפש עבודה. רוב מחפשי עבודה מוצאים את מקום פרנסתם מפה לאוזן ואולם בסקטור הכפרי דרך זו חסומה או במקרה הטוב מוגבלת מאוד. לכאורה, הקשרים החברתיים "האופקיים" המאד צפופים כאשר כולם מכירים את כולם (והכל על כולם), יכולים להוות את המצב האידיאלי להעברת מידע בכלל וזה הקשור לתעסוקה בפרט. אך בגלל דפוס התעסוקה שרווח עד לאחרונה בישובים הכפריים (המבני והתעסוקתי), הרשתות החברתיות לא מתפקדות כגשר למקומות עבודה מחוץ ליישוב. למעשה הפרט ביישוב כפרי מנותק מהקשרים העיקריים לעולם העובדה מחוץ ליישוב ולמחפש התעסוקה כמעט ואין קשרים חברתיים נגישים מהיישוב הכפרי למעסיקים בחוץ.

מודל מעברים מציע תפיסת עבודה המשלבת הקמת תשתית ארגונית לניהול מערך משולב של תוכניות התערבות פרטניות וקהילתיות המגובה ציבורית על ידי הגורמים השלטוניים המקומיים (אזוריים ויישוביים) ומנוהל על ידם בשותפות עם השלטון המרכזי.  הרשויות המקומיות הן התשתית עליה בנויה מעברים. בלי תפיסה ומחויבות שמתפקיד הרשות המקומית לטפל וקדם תחום התעסוקה, אין אפשרות לקיים תוכנית מעברים. 
 
מעברים בנויה על שותפות רוחבית בין הגורמים השונים הקשורים לנושא תעסוקה והכשרה (מח' רווחה, מנהלת תעשייה, מסגרות הכשרה, יחידות אסטרטגיות, הנהגת יישובים, מעסיקים מקומיים, ועוד) ושותפות אנכית עם גורמים ארציים, משרדי ממשלה (רווחה, פנים, חקלאות) וארגונים ארציים (תב"ת, החברה למתנ"סים, ביטוח לאומי, ועוד).  שותפות מסוג זה מאפשר התייחסות לתחומים השונים הקשורים לתחום התעסוקה, כאשר כל גורם תורם את המומחיות הייחודית שלו תוך איגום משאבים.