מדיניות פיתוח תעסוקה

על מנת לקדם תעסוקה במגזר הכפרי נדרשים שלושה מישורי פעולה:

 בדומה לכלל האוכלוסייה פיתוח מקומות תעסוקה ע"י פיתוח אזורי תעשייה ומקודים של פעילות כלכלית הינה תנאי בסיסי. קיימות מסגרות שונות לטיפול בנושא, בין אם הן מסגרות ציבוריות ובין אם הן יוזמות פרטיות של יזמים, גופים פיננסים וכד'. יחד עם זאת, יש לצורך לבחון מנופים ייחודיים למגזר הכפרי בכלל והפריפריאלי בפרט אשר יכולים להאיץ תהליכי פיתוח כלכלי.

1. מאז תחילת שנות ה-90 הפיתוח של עסקים קטנים תרם רבות להיצע של מקומות עבודה. נושא זה מקבל עידוד משמעותי ע"י מערכת המט"ים ברחבי הארץ. גם קרנות למתן הלוואות פותח באופן משמעותי בשנים האחרונות. למרות זאת עדיין חסרה התמחות במגזר הכפרי אשר סובל מקשים ייחודיים, במיוחד בקיבוצים אשר אינם בנויים להתמודד עם יוזמות פרטיות בקרב החברים. גם נושא הסדרת השימוש בקרקע עדיין קשה (למרות תוכנית קדמון והחלטות ממ"י).
2. המישור השלישי הוא ייחודי יותר להתיישבות העובדת. בגלל המעבר מחקלאות ותעסוקה במסגרת היישובית לתעסוקה שכירה מחוץ לישוב ויזמות, נדרשת פעולה אשר מאפשרת לאוכלוסיה זו להשתלב במעגלי העבודה "החדשים" וליצור רשת קשרים המאפשרים נגישות למקומות עבודה חדשים. פעילות במישור זה צריכה להתייחס גם לרמה הקהילתית (שינוי בדפוסי תעסוקה ותרבות העבודה, ניצול קשרים של מפעלי תעשייה יישוביים גם כגשר למקורות תעסוקה מחוץ ליישוב ופיתוח מנגנוניים חדשים להפצת מידע) וגם לרמה הפרטנית (שינוי עמדות בקרב התושבים, הכשרות ופיתוח ההון האנושי בכלל).

תוכנית מעברים נועדה להתמודד עם סוגיית ההון האנושי בהתישבות העובדת ופועלת באופן מכוון לפתרון המישור השלישי.